החיים שאחרי הלידה – החוויה הרגשית במעבר לאמהות

מאת: ליאת שיש מרקוביץ – פסיכולוגית רפואית – מרפאת 'פנדה' עבור עמותת "אמא יקרה"

"טיבה של האימהות לזרום קדימה, לצמוח עם החיים החדשים, להתרחב, לפתוח את המעגל של האני המצומצם למעגל המקיף את האני והתינוק שלי. האישה מטמיעה בתוכה את האימהות ומפנה לה מקום. בתחילה שוטפת האימהות את האישה עד כדי ערבוב תחומים עד כי אין היא יודעת עוד מי היא ומי התינוק. אחר כך היא מתעשתת ושבה ומתלכדת עם אימהותה באופן אחר ונעה עם תינוקה בזרם חייו וחייה" (תמר קרון. מתוך "נשים ורודות" בהוצאת עם עובד).

להרות, ללדת ילד, להפוך לאם. אחד מהרגעים הסוערים ביותר במעגל החיים של האישה. רגע הלידה עצמו הוא הרגע בו האישה הופכת לאם מבחינה פיזית, אבל האם צריכה להיוולד גם מבחינה פסיכולוגית. הלידה הפסיכולוגית וההתארגנות הפנימית שעוברת האישה שנולד לה תינוק הן תהליך ארוך יותר מצירים ולחיצות. זו לידה שנדרש לה שינוי עמוק ב'עצמי', בזהות האישית וביחסים עם הסביבה. זהו שינוי מטלטל שעשוי להיות מציף וכאוטי.

השינויים המתרחשים אצל האישה מיד עם הלידה הם מהירים וחדים ועשויים לעורר או לחזק קונפליקטים רגשיים:
מה שהאישה דמיינה על עצמה, על בן זוגה, על הלידה שתהיה לה, על תינוקה במשך תשעה חודשים
(ולפעמים חיים שלמים) פוגש את המציאות.

הפער בין מה שדמיינתי לבין מה שקרה או קורה לי בפועל יכול לתסכל, לערער, להטיל ספק, לייצר אשמה וכעס. הדוגמאות לכך הן רבות ומגוונות:
אישה שחלמה על לידה טבעית וילדה לבסוף בניתוח קיסרי או להיפך, אישה שתכננה ללדת בעזרת משככי כאבים ולבסוף לא הספיקה לקבלם, אישה שדמיינה תינוק רגוע ואותה כאם רגועה ומכילה מגלה שהתינוק סוער ושהיא מתקשה להרגיעו או לשאת את הבכי שלו. אישה שידעה שבן זוגה יהיה תומך ורגיש, אבל לידת התינוק עוררה אצלו קונפליקטים פנימיים והוא מתרחק ומסתגר. העצמאות הנלקחת באחת היא נושא מורכב כשלעצמו – אישה שלפני הלידה היתה עצמאית, עובדת,
ברשות עצמה, כמעט ברגע אחד נתונה בקשר הדוק וסימביוטי עם תינוקה (יותר נכון לכתוב לפעמים
אמאתינוק במילה אחת) וזקוקה לעזרה מסביבתה ואף תלויה בסביבה זו. שאלות רבות מתעוררות: "מה קרה לי? איפה האני האמיתית? מי זו בעצם אני? מי שהייתה קודם? מי שאני עכשיו? האם אחזור להיות כמו קודם? למה כ"כ קשה לי? למה אני לא מסתדרת לבד?" ועוד שאלות ומחשבות שמעידות על 'רעידת האדמה' שעוברת הנפש עם המעבר לאימהות.

המעבר לאימהות והשינוי בעולם הפנימי של האישה עשוי להתבטא במגוון רחב של סימפטומים – מצב רוח תנודתי, רגישות יתר, בכי, עצב, ביקורת עצמית, חוסר אונים, כעס. רגשות אלו הם חלק בלתי נפרד מהחוויה המציפה שלאחר הלידה בנוסף להתרגשות ולשמחה שבתינוק. מקורם של רגשות אלו גם בשינוי ההורמונלי העצום שהתרחש לאחר הלידה, וגם במפגש עם המציאות ועם שיווי המשקל הפנימי שהתערער עם לידת התינוק חדש. חשוב לזכור כי זוהי תגובה הגיונית לגמרי – 70% מהיולדות יתארו תחושות מהסוג הזה. מצב שנקרא בספרות המקצועית 'דכדוך שלאחר הלידה' (blues baby) מצב רגשי זה הולך ומתאזן כשבועיים לאחר הלידה.

על מנת שאותו דכדוך יחלוף מעצמו והאם החדשה תוכל 'לנוע עם תינוקה בזרם חייו וחייה' ולהטמיע את הזהות החדשה בתוך מארג העצמי שלה, יש צורך בסביבה תומכת פיזית ורגשית: עזרה טכנית שתאפשר לאם הטרייה לנוח, לאכול אוכל מזין, להסיר מעצמה מעט את מטלות היומיום ולהתרכז בקשר ובטיפול בתינוק החדש. עזרה רגשית מתבטאת ב'סביבה מחזיקה' – סביבה תומכת, מפרגנת, מלווה, המאפשרת לאם לבטא את הקשיים ולחזק את יכולותיה בעוד היא לומדת את תפקידה החדש. קבוצות של אימהות לאחר לידה גם הן מהוות את אותה 'סביבה מחזיקה', ולכן יש חשיבות עליונה בקיומן של קבוצות מסוג זה ובפנייה של נשים אליהן.

"יש שהאימהות כמוה כגל המאיים להציף את האישה ומתיש את כוחותיה. היא נתקפת חרדה גדולה כאילו הקרקע נשמטת תחת רגליה" (תמר קרון. מתוך "נשים ורודות" בהוצאת עם עובד).

כ 10%-15% מהנשים יסבלו מדיכאון לאחר לידה בדרגות שונות. לפעמים הדכדוך שקיים לאחר הלידה עשוי להתעצם ולהשתלט על מרבית החוויה. חשוב לשים לב – דכאון לאחר לידה עשוי להתפתח גם אצל נשים שלא חוו דכדוך שלאחר הלידה, והוא יכול להופיע גם חודש ויותר אחרי הלידה.

חלק מהסימנים הללו מאפיינים מאד את התקופה שלאחר הלידה (עייפות, חוסר שינה, חוסר ריכוז) ולא בהכרח קשורים לדיכאון שלאחר הלידה. החשיבות היא בעוצמה ובמינון – מהי התמונה הכללית ועד כמה הסימפטומים שולטים בשגרה. עד כמה את סובלת מכך ובכמה נפגע התפקוד שלך. לפעמים חרדה עשויה להיות מלווה לאבחנה ולהתבטא בדאגה לתינוק שלא מרפה, תחושת מתח תמידית המלוות בתחושות גופניות כמו סחרחורות, בחילה, דפיקות לב מואצות.

במידה ואת חושדת כי התחושות שעוברות עלייך מעידות על דכאון, אל תתביישי ופני בהקדם לגורם מקצועי על מנת לשתף אותו בשעובר עלייך. יש חשיבות לאבחון מוקדם גם כדי להקל על הסבל שלך וגם כדי לאפשר לתינוקך לקבל הענות מיטבית לצרכיו הרגשיים. הטיפולים הקיימים כיום הם רבים ומגוונים: טיפול תרופתי, פסיכולוגי, שילוב של השניים, טיפול דיאדי, קבוצתי, משפחתי. מתוך המגוון הקיים חשוב שתמצאי את הטיפול המתאים לך. המטרה בכל הטיפולים הללו היא לאפשר
לאם להיות מוחזקת ומוכלת בתקופה שנחווית ככאוטית, להפחית את הסבל ואת הסימפטומים הדיכאוניים, לחזק את תפיסת המסוגלות בתפקידה החדש, להבין את 'העצמי החדש', לסייע לשלב את הזהות האימהית באופן גמיש יותר, להיעזר בסביבה לתמיכה, ולשפר את הקשר בין האם לבין תינוקה.

למשפחתה ובן זוגה של האישה הסובלת מדיכאון לאחר לידה – לעיתים העובדה כי האם לא שמחה ומאושרת לאחר אירוע ש'אמור להיות' מרגש ומשמח נתקלת בביקורת ובהאשמה כלפיה. האישה נתפסת כמפונקת, חסרת אחריות, עצלנית וחשוב לזכור – דכאון לאחר לידה הוא לא בחירה, אין בו אשמים, הוא מצב פיזיולוגי ורגשי שגורם לאישה סבל רב מאד והיא זקוקה לאמפטיה, הקשבה, הכלה ועזרה מצד הסובבים אותה. אלו יסייעו לה להשתחרר מרגשות האשם שוודאי מלווים אותה
ולפנות לעזרה מקצועית. כדאי שגם בן הזוג יפנה לייעוץ או טיפול על מנת לתת מקום לקשיים שגם הוא עצמו ודאי חווה.