קוראים לי ימית אורבין ואני בת 46. בגיל 26 התחתנתי ורק כעבור 10 שנים בקירוב הגיח ילדי הבכור לאוויר העולם. בדרך עברתי טיפולים והפלות. עוד בבית החולים היה לי קשה, הרגשתי חולה. חזרתי הביתה לבית ריק מעזרה, עם הרגשה של חולי ובן זוג מותש מעייפות. הדכדוך הפך לדיכאון, לריחוק, לכאבים נפשיים וגופניים בלתי אפשריים אבל בכל זאת, המשכתי לתפקד כמו רובוט. כשבכורי היה בן 4 חודשים גיליתי להפתעתי שאני שוב בהריון ועל הדרך נוסף לי קושי כשבני אובחן עם ליקוי התפתחותי חמור. לא היתה לי ברירה, פעלתי על "אוטומט" במשך כשנתיים – תינוקת חדשה, ילד עם צרכים מיוחדים שנזקק לטיפולים רבים ובאופן אינטנסיבי, דיכאון קשה לאחר הלידה ואפס עזרה. ככה "משכתי" עד שבאחד מימי שישי הרגשתי שאני כבר לא יכולה יותר. שם, בנקודת השפל הנמוכה ביותר וכמעט על סף התאבדות קבלתי מהיקום מתנה – תובנה שגרמה לי להתחיל לצאת מהמצב הקשה שהתמודדתי איתו  – אני יותר גדולה מהקושי! לא משנה כמה הוא יגדל, אני יותר גדולה ממנו! כמה ימים לאחר מכן התחלתי לבצע פעולות ליציאה מהקושי – התחלתי לדבר על הקשיים שלי, התחלתי לדאוג לעצמי, שמתי את עצמי יותר ויותר במקום הראשון ואחרי תקופה קצרה התחלתי להקשיב ולעזור לנשים שחוו דיכאון או קושי רגשי לאחר הלידה לראות את היופי בתינוק שנולד להן ולחזור להרגיש, להרגיש בעיקר את השמחה והאושר הפנימי.

אני נשואה לתום משנת 2001, אם לנתנאל ואוריה, מתגוררת ברחובות, מרצה את הסיפור האישי שלי ומקדמת את מיזם "אמא יקרה".

בשנת 2014 ייסדתי את "אמא יקרה" – מיזם להעלאה למודעות את נושא הדיכאון במהלך ההיריון ולאחר הלידה.  

כאישה שחוותה דיכאון אחרי לידה ויצאה ממנו ומכירה היטב את הנזקים שמצב זה יכול לגרום, אני עוסקת בהעלאה למודעות הציבורית את הדיכאון והקשיים איתם מתמודדות נשים בהריון ולאחר הלידה מתוך יעוד ושליחות וזהו מפעל חיי וכל זאת במטרה למצוא פתרונות ישימים להקלה על היולדת החווה קושי וכן על משפחתה.